רש"י על חולין ז׳ ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ד רש"י על חולין ז׳ ע״ב:ט״ז »

15 וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵה׳ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דַּם נִיקּוּף מְרַצֶּה כְּדַם עוֹלָה. אָמַר רָבָא: בְּגוּדָל יָמִין, וּבְנִיקּוּף שֵׁנִי, וְהוּא דְּקָאָזֵיל לִדְבַר מִצְוָה.

פירוש רש"י על חולין ז׳ ב:ט״ו

15 נוקף - נוגף אישופיי"ר בלע"ז:

16 מכריזין - גזרו עליו:

17 מרצה - מכפר:

18 גודל ימין - מפני שהוא נוגף בכח ומצטער הרבה:

19 ובניקוף שני - קודם שנתרפא הראשון:

« רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ד רש"י על חולין ז׳ ע״ב:ט״ז »